הראל חברה לביטוח בע"מ נ' חקמון ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונת דרכים.

בגין אותה תאונה נוהלו הליכים בבית משפט השלום לתביעות קטנות בחיפה במסגרת ת"ק 1270-08 וניתן פסק דין (להלן: "התיק האחר"). בתיק האחר הוגשו תביעות הדדיות. בתביעה העיקרית תבע הנתבע 1 מאת התובעת כאן ומבוטחה סך של 16,254 ₪ ואילו בתביעה שכנגד תבע מבוטח התובעת מאת הנתבעים כאן סך של 17,800 ₪.

שני הצדדים מסכימים כי פסק הדין בתיק האחר מהווה השתק פלוגתא המחייב את שני הצדדים אולם הם חלוקים באשר להיקף תחולתו של השתק זה.

בפסק הדין קבע כב' השופט אהרון ורבנר לאחר ששמע את שני הנהגים המעורבים, כי שני אלה נושאים באחריות שווה לקרות התאונה. בהמשך פסק הדין הוא קבע כי יש קושי להעריך את הנזק המדויק של כל אחד מהצדדים ולפיכך דחה את שתי התביעות.

המחלוקת שלפניי היא האם פסק הדין האמור, מונע מהתובעת בהיותה מבטחת מלהגיש תביעת שיבוב בגין נזקיה. התובעת טענה כי משקבע בית המשפט בתיק האחר כי האחריות מוטלת על שני הצדדים בחלקים שווים, הרי שהינה זכאית ל - 50% מנזקיה. מנגד הנתבעים טוענים, כי מאחר שבית המשפט דחה את שתי התביעות, הרי שהתובעת מנועה מלהגיש את תביעתה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים וכן לאחר ששמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, אני סבור כי הדין עם התובעת.

בפסק הדין שניתן בתיק האחר נדונה שאלת האחריות של המעורבים בתאונה ובית המשפט קבע כי "שני הנהגים נושאים באחריות שווה לקרות התאונה".

בהמשך בית המשפט דן בשאלת הנזק. להלן הדברים:

"עיינתי בפרטי הנזק הנתבעים הדדית, ואני סבור כי קשה לאמוד אותם במדויק. אחד הטעמים הוא – כי שניהם עוסקים מורשים וכל אחד מהם יכול לנכות כהוצאה מוכרת את הוצאותיו השונות כפי שפרט בתביעתו. לכן, קשה להעריך את הנזק המדויק של כל אחד מהם. וכאשר האחריות לתאונה הינה שווה, הרי שאין אפשרות להיכנס לחשבונאות מפורטת.

לפיכך, אני מחליט, כי נוכח הקביעה שהאחריות לתאונה הינה שווה, הרי כל צד ישא בנזקיו ובהוצאותיו המשפטיות שנגרמו לו ואני דוחה את שתי התביעות שבפניי".

לדידי הדברים שנכתבו בפסק הדין הם ברורים. למרות שבית המשפט קבע כי האחריות מוטלת על הצדדים בחלקים שווים הוא מצא לדחות את שתי התביעות באותו מקרה ספציפי רק מאחר שהתקשה לשום את הנזקים. יש להניח כי הוא בחר בתוצאה זו בשל ההפרש הזעום בין סכומי התביעה וקל וחומר מההפרש בין מחציתם של סכומים אלה.

אם נותר ספק ספיקא באשר למשמעות פסק הדין הרי שספק זה הוסר לאור החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שדן בבקשת רשות הערעור על פסק הדין אותה הגיש מבוטח התובעת ביוזמת התובעת.

במסגרת בקשת רשות הערעור טען התובע באמצעות ב"כ התובעת בתיק כאן, כי לתובעת בהיותה המבטחת יש נזקים בסך של 162,712 ₪ וכי בכוונתה להגיש תביעת שיבוב.

בית המשפט המחוזי - כבוד השופטת שלומית וסרקרוג - קבע בהחלטתו כדלקמן:

"הנזקים הנוספים שבהם מדובר, הם נזקים שנשאה בהם חברת הביטוח. (היא התובעת כאן: הערת הח"מ) חברת הביטוח, אינה יכולה להיות צד בהליך בתביעות קטנות, וזאת לפי סעיף 60 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984. לפיכך, תביעת חברת הביטוח כנגד המבקש היא תביעה נפרדת שאין היא מצדיקה לכשעצמה מתן רשות ערעור בתיק דנן. עוד יש להדגיש, כי על פי סעיף 61 לחוק בתי המשפט, אין בהגשת התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות כדי למנוע בעל דין מלהגיש תביעה לגבי הנזק העודף לבית משפט אחר".

במילים אחרות בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין אינו חוסם את התובעת מלהגיש תביעה נפרדת בגין נזקיה. זו בדיוק התביעה שלפנינו.

עיינתי בסיכומים של ב"כ הנתבעות וההפניות אל פסק הדין שפורטו שם. לאור הדברים הברורים אשר לטעמי נכתבו בפסק הדין לא מצאתי כי יש בהם כדי לשנות ממסקנתי .

אשר על כן התביעה מתקבלת. הצדדים הסכימו כי סכום התביעה יעמוד על מחצית הנזקים שנגרמו לתובעת בסך של 81,356 ₪. אשר על כן הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת את הסכום האמור בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 28/02/08 ועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט: מחצית אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 14,000 ₪.